הצד האפל של חשיבה חיובית 

לפני שהכרתי את המושג של חשיבה חיובית, הייתה לי הרבה ביקורת עצמית. לא הייתי מרוצה ממה שאני עושה, ממי שאני וירדתי על עצמי ללא הרף.

זה לא היה נעים וזה לא גרם לי להרגיש טוב יותר עם עצמי והמשכתי להיות רגישה מאוד לביקורת של אחרים, אך זה מה שהכרתי ולא ידעתי שיש אופציה אחרת. פשוט הייתי נאמנה למה שהרגשתי. ואם הרגשתי שאני לא בסדר או שהרגשתי אשמה או כל דבר אחר, כעסתי על עצמי ביני לביני. עדויות לכך אני מוצאת היום בדברים שכתבתי לעצמי בעבר. הזדעזעתי לגלות באיזו מידה ירדתי על עצמי.

ואז גיליתי את כל הנושא של חשיבה חיובית. כבר מהתחלה התלבטתי בנקודה המרכזית בה מתלבטים רבים - איך אני יכולה להגיד את זה לעצמי, אם אני לא מאמינה בזה?! אבל בספרים היה כתוב להגיד את זה בכל זאת וגם אנשים שפגשתי שדגלו בשיטה אמרו אותו דבר, אז זה מה שעשיתי: מן "שטיפת מוח" חיובית לעצמי, ביחס לעצמי. נתתי לעצמי כל מיני חיזוקים חיוביים, למרות שממש לא האמנתי בדברים שאני אומרת על עצמי.

בהתחלה, מיד צצו התנגדויות. למשל, אם אמרתי לעצמי שאני יפה, מיד קפץ קול פנימי שאמר "מה פתאום?!" והזכיר לי את אותן תקריות שבהן לא קיבלתי את החיזוקים והפרגון שכל כך רציתי. וכך קרה לגבי דברים רבים שאמרתי.

ככל שהמשכתי, ההתנגדויות הלכו ודעכו. הן כבר לא צצו בכל פעם שאמרתי לעצמי משהו טוב על עצמי.

אבל, וזה אבל גדול - עדיין לא הרגשתי שאני מאמינה בדברים הטובים שאמרתי על עצמי. עדיין המשכתי לרדת על עצמי. ההבדל היה שפשוט לא הייתי מודעת לירידות העצמיות שלי. ההתנגדות פשוט ירדה למחתרת! כך שבמקום לעזור לי, החשיבה החיובית בעצם רק הקשתה על המצב. כי במקום להקשיב להתנגדויות ולטפל בהן, הפסקתי לשמוע אותן ורק דחקתי אותן עמוק יותר פנימה. הן המשיכו לפעול ממקום מסתור זה, ואפילו בצורה טובה יותר. כך הן היו בטוחות יותר, ללא סכנה שאחשוף אותן ואתמודד עמן. סוג של לוחמת טרור...

נעשיתי מודעת לכך לאחר שבאחת הסדנאות שעברתי התבקשתי לעמוד מול המראה ולומר לעצמי שאני אוהבת את עצמי. סוף סוף קפצה ההתנגדות החוצה! ואז גם הבנתי שהחשיבה החיובית פשוט לא עובדת. לפחות לא בצורה שהיא מוצגת לקהל הרחב.

שמעתי זאת אחר כך גם ממטופלים. הם אמרו לי שהם לא מאמינים בחשיבה חיובית. ובכלל, איך הם יכולים להגיד לעצמם דברים טובים אם יש להם הוכחות חותכות שהמצב הוא בדיוק ההיפך?

הגעתי למסקנה שצריך לעשות משהו אחר. שזה לא נכון לעשות שטיפת מוח, כי היא לא באמת פותרת את הבעיה.

ואז נתקלתי ב- EFT. באמצעות ה- EFT אפשר באמת להתייחס להתנגדויות שצצות ולטפל בהן. אפשר להתמודד עמן ולסלק אותן. עכשיו הבעיה שלי הייתה לשכנע את ההתנגדויות לצאת ממקום המסתור שלהן... גם זה לא היה פשוט וזה לא עבד בצורה גלויה. יש דברים שאני יכולה לומר לעצמי בקלות, למרות שאני לא מאמינה בהם. אין לי בעיה, למשל, לומר שאני אוהבת את עצמי, למרות שזה לא באמת נכון. אז מה עושים?

החוכמה היא לעורר את ההתנגדויות, להרגיז אותן ולהפעיל אותן כל כך, שהן לא יצליחו להתאפק ויציצו החוצה. ואז אפשר להתייחס אליהן. בצורת עבודה זו גיליתי על עצמי דברים רבים, שלא הייתי מודעת אליהם. גיליתי אמונות מגבילות ודפוסי חשיבה שהיו במחתרת. הם לא היו מודעים, אך השפיעו עליי מאוד ולמעשה ניהלו את חיי.

כיום אני עוסקת ב"חפירות ארכיאולוגיות" - אני חושפת ומגלה את אותן אמונות מגבילות ואותם דפוסים ישנים שמסתתרים עמוק בפנים, מאחורי סיסמאות, חשיבה חיובית ושאר דרכים מתוחכמות בהן הם ממשיכים להתקיים. ואז, באמצעות ה- EFT, אני משחררת אותם לדרכם. ברגע שאני מוכנה, אני נפרדת מהם לשלום, תודה על הכל ועכשיו אני מאמצת לי אמונות חדשות ודרכים חדשות שמקדמות אותי ועוזרות לי לצמוח ולהתפתח.